החיים בגן האנטרופוסופי שווים לחיים ולעבודה בתוך משפחה גדולה. במסגרת ריתמית המונהגת על ידי הגננים, קבוצה של ילדים, בנים ובנות, בגלאים שונים, מבלים בהרמוניה יחד, וחווים במשותף את מסורות החיים: הטיפול בבית, בבעלי חיים, שימוש בחומרי מלאכה ויצירה, הרגלי שיחה וחברה, חווית העונות והתכוננות לחגים. הגן האנטרופוסופי מגיש לילד הרך את העולם במגמה שהיא איננה לימודית אלא מעשית-חוויתית. בגן שואפים להעמיק את החוויה, להאיר אותה מכל צדדיה, ולהחדיר אותה דרך כל החושים של הילד הכמה ללמוד את העולם בכלים שעומדים לרשותו בתקופת שבע השנים הראשונות לחייו: גופו וחושיו. בגן מקיימים רקע רב גוני, רצוף חוויות-ילדות ראשוניות ומקוריות, ואלה עתידים לשמש יסוד להשקפת עולמו של כל ילד, השקפה המופיעה מאוחר יותר בחייו, אותו יסוד נפש המטעין את נפשינו בצבע השמחה והעונג.
ריתמוס הגן והסביבה הרכה שבגן באים לתת דרור למעוף הדמיון ולכושר הביצוע הילדי, ברמה שהולמת את התפתחותו. האנטרופוסופיה רואה בילד שלמות מתפתחת לפי גורמים פנימיים וחיצוניים גם יחד, ובאה להעניק תוכן חיים עשיר ורקע משהקים רב גוני לחיזוק הכרתו של הילד את המציאות. ההנאה שילד לומד להפיק בכוחות עצמו בסביבה עוטפת ומאפשרת, חשובה להתפתחותו. אותה הנאה גופנית, יצירתית, משמשת יסוד ליחסו של הילד אל עצמו ואל העולם, מועברת אחר כך אל תחומי החיים האחרים.
ילד רוצה להדמות לאנשים האהובים עליו, תוך שהוא תופס אותם לבעלי יכולת בלתי מוגבלת, ובמשחק הוא מזדהה עם האידאלים האלו ומשיג אותם בדמיון שלו. סביבה עמלנית ומשופרת מגבירים את כוחות הרצון של הילד לעבוד, ו"עבודתו" של הילד הצעיר בתקופה זו היא ספק-משחק-ספק-יצירה: הכלים בכיור-המים הופכים לסירות, והוא משיט אותן. מביים סערות ורוחות, והוא רב החובל... אמנם הבגד נרטב והצלחות נותרות מלוכלכות. אך אם נפסיק את המשחקים הללו בעודם באיבם על ידי הקפדה חמורה, נרחיק בעצם את הילד מעבודה, וחוית העבודה בהמשך חייו עשויה להקשר בזכרון בלתי נעים של מאמץ אשר נגדע.
כל ילד בגיל הזה חי לו בעולם משלו, הולך בדרכים המיוחדות לו, ואפילו קצב תנועותיו אופייני רק לו. כל אחד לעצמו, אחד ליד השני. בגיל הצעיר. עלינו לתת לילד הרך את השהות לעסוק בחיפושים אינדיבידואלים, ונרבה להסתכל בו, כדי שנבין את מעשיו. פעוטות שראו זה עתה נחליאלי בפעם הראשונה מבטאים את פליאתם בקריאות התפעלות, ומנסים כמוהו "להרים זנב" או לתפוס חרגול שקופץ. התרשמות ראשונית זו אל לנו לטשטש אותה על ידי הסברים מחוכמים. המחנך בא ללמוד קודם כיצד מבטא כל ילד את התרשמותו, ומתוך הבנת יסוד הפליאה והעונג שרוחשים בילד. ידע המחנך אז לשאת אותו הלאה אל מחוזות קליטה והבנה עמוקים יותר.
ילד צעיר ורך לומד להביע את עצמו בצורות שונות, וצורת הבעתו העיקרית היא המשחק, שם הוא מביים ופותר בעיות, צעד צעד, אגב משחק. השיטה הילדית ראשיתה בהסתכלות, קליטת רשמים והבאתם אל המשחק, עיבודם המשחקי. וחוזר חלילה. הילד אוגר נסיון עשיר ומתקרב לפתרונות הנכונים. ההולמים את המציאות. זמן רב רואה הילד את העולם לפי החוקים הנהוגים בחייו הוא: גם הפרה הולכת לישון במיטה לבנה. כמוהו, גם היא מתכסה בשמיכה, כמוהו, הוא אינו יודע שאפשר לישון גם אחרת. הידיעה באה לו מהסתכלותו בעולם הסובב אותו, והדמיון שלו איננו היפוכה של המציאות: הוא מרבה ידיעות, מרבה פעילות דמיונית, והפתרונות המציאותיים הם תוצאה של פעילות דמיונית ערה, היונקת מידיעות ממשיות הנובעות מחוויתיו. כאשר יהיה הילד מוכן לערוך את ההבדלה, יסיק בעצמו מידיעותיו שנתקבלו בזכות הרקע החוויתי שלו, שהכלב ישן בשוכבו על האדמה, וגם החתול נוהג כך.. הסוס עומד וישן... וגם הפרה, הדומה לבעלי החיים האלה, בודאי גם היא ישנה בצורה דומה להם.
כל פעולותיו השכליות של הילד מושפעות מרגשותיו החזקים. לא פעם יבקש פתרון רגשי לבעיות מציאתיות. בסיפורים ובאגדות, הפועלים על רבדי הרגש העמוקים ביותר. ימצא הילד תשובות רבות. כל פעולה נסיונית עצמית מחזקת את הילד, עוזרת לו לקבוע את הגבול בין הפלאי והמציאותי, ומציידת אותו בנשק הולם מול החידות המפחידות, וביכולות להעריף אהבה ושמחה מתוך מרכז פנימי עצמאי ואיתן.
כיצד יכיר הילד את הקשר בין האדם והעצמים בעולמו, כיצד יבין את שייכות העצמים זה לזה? הילד זקוק למציאות פשוטה יותר המותאמת לדרגת הבנתו. "המציאות המדורגת" שזוכה לה הילד בגן האנטרפוסופי מקטינה את המרחק בין עולמו ובין סבכי העולם הרחב. צוות הגן מכין את הרקע הדינאמי והמשתנה להבנת העולם, ובהתאם להתעיינותו המתרחבת והולכת של הילד. סביבת הגן כוללת אמנם עצמים מורכבים, אבל הם מוגשים לילד בצורה פשוטה. הצוות עוקב אחר התעסקותו של הילד ומתאים את תכני העבודה להתעניינותו, כדי להעניק מענה לשאלותיו של הילד ולבעיותו וגם להרחיב את חוויותיו. לכל הסתכלות בתוך הגן יש המשך בחוץ, ולכל חוויה מהטיול בחוץ יש המשך בתוך הגן. הסבר מילולי, ללא רקע של התרשמות, עשייה או נסיון, אין לו ערך עבור הפעוט. הילד מקבל את הנוסחאות הניתנות לו מפי המבוגר. וחוזר עליהן מתוך כוח החיקוי הפעיל זה עתה בחייו, אבל איננו מבין את משמעות המילים. בכך הוא מתרגל, שלא לצורך, השענות על אוטוריטה ופוטר את עצמו מחשיבה עצמאית. תרגום אמיתי נכון שיהיה בשפתו של הילד, וזהו הסבר שמשמעותו חוויה, כי המילים עדיין ריקות מתוכן אצל הפעוט. משמעותן עבורו רק צלילים. נשאף שהילד ירכוש שפה שאיננה רק דיבורית אלא הוויתית אמיתית. ישלח הילד יד לקטוף ורד ריחני, והנה היא דוקרת אותו! "איי" יצעק, ואנו נשיב לו "קוץ!", "זה קוץ" וניגע שוב בקוץ הפעם בעדינות רבה. רק המילה המוסברת על רקע מוחשי ועל נסיון עצמי. משמשת יסוד מתאים ללימוד של שפה. ובכלל של החיים.
ילד שחי בסביבה עשירה בחומרים וניתן לו להפעיל באופן חופשי את חושיו ואת שריריו, ילד זה יקלוט קליטה מוחשית את הסובב אותו, צעד אחר צעד הוא מתקדם בכיבוש עולמו ויוצר לעצמו הרגשה של שייכות אל העולם המוכר והפלאי, וכך הוא צועד בעולם בטוחות.
סיכמה: דליה שחם
